אז מירב, אנחנו באחד מחדרי המתבגרים בבית הזה שבמקור הכנו אותו כסוויטות, ז"א יש פה מעבר לקומת ילדים יש פה ממש סוויטות כי הבנו שלאט לאט הבית הזה יתבגר והילדים הקטנטנים יהפכו לנערים ולעלמי חן ויהיו בצבא, ואז בואי תספרי לנו מה בדיוק עשינו פה כדי שזה יתאים ובאמת יהיה חוצה זמן.

אז יש לנו פה בעצם סוויטה לילד מתבגר. מה שרצינו לייצר כאן זה סויטה שהיא תכיל גם איזור ישיבה, גם איזור של רביצה, גם איזור של שינה, גם איזור של אירוח, אם זה מטבחון נסתר, אם זה חדר רחצה צמוד. בעצם רצינו להכיל ממש כמו בסוויטה בבית מלון. לתת לילד המתבגר, בן ה-20 את כל המרחב האינטימי שאפשר לתת לו ולהעניק לו ועדיין שימשיך להיות בבית הגדול. למעשה מה שיצרנו זה איזור שהוא דיי מנותק מיתרת הבית, אבל עדיין אפשר להכנס גם מבחוץ וגם מבפנים. יש לו את הפרטיות המלאה שלו כי יש לו למעשה את יחידת השירותים, רחצה ואפילו מטבחון, באופן כזה שהוא יכול להיות באמת אוטונומי.

אפרופו, גם החשיבה שלנו שאם באים אורחים לתקופה ארוכה הם ממש יכולים להיות חלק מהבית אבל באותה מידה, יחידה עצמאית לגמריי שהיא גם בתוך הבית, וגם יכולים להכנס מבחוץ. כמובן איזור הלמידה, איזור הספרי לימוד, אנחנו מניחים שכל ילד גם בגיל העשרים ימשיך וילמד, ולכן האוטונומיה האישית שלו מאוד מאוד חשובה לנו בתכנון. את הגוונים וכל מה שאנחנו רואים – לכל ילד התאמנו לפי האופי שלו ורצינו מה שנקרא זה ינוע איתו כמה שנים קדימה, 5-7 שנים כמה שניתן שירגיש בבית ועדיין ירגיש שזו יחידה עצמאית משלו.

כאן באמת חשוב לציין שהאיפיון של החדר, בחירת החומרים והגוונים היא נעשתה עם הילד. הוא היה איתנו בכל תהליך התכנון והעיצוב, הוא היה חלק אינטגרלי ופעיל והוא בחר איתנו את החומרים. היה לו חשוב שיהיה מראה של לופט, היה לו חשוב השימוש בגוונים השחורים, בראסטיות של החומרים: אם זה בספריית הברזל, אם זה בשולחן הפלדה, אם זה כאן בפינת ישיבה שתהייה תחושה של משהו צעיר, משהו עם הומור. אנחנו רואים את זה גם כאן בבחירה של הכורסה הבודדת שמיקי יושב עליה. שיהיה כאן מה שנקרא את האני שלו בחדר עצמו, כשאנחנו מעצבים אותו.
מה שנקרא חנוך לנער לפי דרכו.